עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

קטנה וחצופה. עצבנית,בעלת אישיות גבולית. מוקפת באנשים רק מבחינה חיצונית.
כבר לא חותכת ולא משקרת. ולא מעשנת וכבר לא חולמת.
חייתי על מוזיקה, היא הייתה האור שלי. היום אני כבר אמא בתוך משפחה.
זוכרת את כל הדברים הכואבים. מחוברת לכולם אבל מרגישה בחוץ. מביעה את עצמי בכתב. שונאת פנים מול פנים
שונאת לחבק. ונואשת לחיבוק. מצפה יותר מידי. שואפת גבוהה. נופלת לתהומות.
בעלת מוטו. "תסתכל למטה, ותפסיד דברים טובים. תסתכל למעלה ולא תראה את התהום שאליה נופלים.
חסרת רגשות חברתיים, שונאת מוסכמות חברתיות, ואנשים טיפשים
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
חלומות
•  ללכת, לנוע
•  להיות חופשי אדם מאושר
•  ללכת ברוח, ולא להיות
•  תלוי בדבר.

חמימות חולפת נכתב ב 9/10/2008

04/01/2018 10:38
מלוכלכת מבפנים
שוב חלפה בראשה מחשבה חדה על התאבדות. אולי, פשוט, לא להיות יותר. להיאסף מרצון, אחת ולתמיד, אל החלל הריק הסוגר עליה מכל עבר. לקפוץ מחלון חדרה אל המדרכה. לשים קץ לכאב הפנימי המטריף את דעתה. היא הביטה למטה, אל רגליה. אלא שאף אחד לא חשק בהן עוד. הרגשת המיאוס עלתה בה. ירכיה היו שמנות מדי. בעיקר החלק הפנימי, הרך, מעל לברכיים. הכעס על עצמה התערב בכעס על אחרים. באותה רגע ידעה, הגיע הזמן לעוד חתכים, והפעם ברגליים. מאז ימי ילדותה נשאה בארנקה סכין חיתוך קטנה. היא הייתה איתה תמיד, ידידתה החשאית, בדומה לשפתון או למסרק אצל נערות ונשים אחרות. הגיע השעה להשתמש בה שוב. היא התישבה על אדן החלון ומתחה את רגליה מעל הרחוב. ידה הייתה יציבה לחלוטין כששלפה בתנועה מיומנת את להב הסכין וקירבה אותו אל העור שבפנים ירכיה לאחר רגע של היסוס נעצה את הלהב בירכה השמאלית ומשכה אותו לאט ובכוח כלפי מעלה. מותירה פס חיוור ישר כסרגל בבשר הירך. כעבור כמה שניות בצבצו טיפות הדם הראשונות מן החתך הטרי שהסתיים קרוב למפשעתה, וזרמו במורד ירכה. היא עדיין לא חשה כאב, משהו בתוכה היה מטושטש ורדום כמו הפה אחרי טיפול שינים. היא רצתה את הכאב, רצתה להתעורר אליו להרגיש שהיא חיה. לכן הביאה את הלהב גם אל ירכה הימנית ונעצה אותו לאט בבשרה בידיוק במקום בו התחיל החתך בצד השמאלי ויכול להיות שהיא גם בכתה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: